הצעה מעשית לפירוז המזרח התיכון מנשק להשמדה המונית

ד"ר יהודה עתי

המצב הקיים לא יישאר כפי שהוא. יום אחד המזרח התיכון יתפרק ויפורז מנשק להשמדה המונית. הדבר יעשה או על ידי מלחמה איומה, שואה לתושבי האזור, או בלחץ בינלאומי מלווה בסנקציות קשות, או במהלך יזום עם מחשבה תחילה אשר לא רק יסיר את האיום אלא יגרום למהפך חיובי לחיי שלום ושלווה באזור המזרח התיכון.

יש כבר כיום אזורים שלמים על פני כדור הארץ אשר מוגדרים כאזורים חופשיים ונקיים מנשק להשמדה המונית (ראו מפה). קיים ניסיון משפטי ומעשי בתהליכי פירוק ופירוז אשר התבצעו במהלך 30 השנים האחרונות. קיים ידע לפירוק נשק גרעיני, כימי וביולוגי, וקיימים אמצעי פיקוח יעילים. הסכמי סולט I גרמו לרוסיה וארצות הברית להפחית את כמויות הנשק הגרעיני שלהן ביותר מ-50% ולפרק את מירב הנשק הכימי בצורה מבוקרת ושיטתית. דרכי הפיקוח של יונסקום בראשותו של הנס בליקס הצליחו לנטרל את אמצעי הלחימה הכימיים שהיו בידי עיראק ולוודא שאין לה ולא היו לה כל יכולות גרעיניות, ושהאזור יהיה נקי מנשק להשמדה המונית.

(ראו מפה)

הנחות יסוד ליישום פירוז האזור באופן יזום:

1. אין הרתעה - יש מאזן אימה. מדינות ערב אינן רואות את ישראל ב"עמימות'. הן נערכו עם נשק כימי הידוע כ"פצצות אטום לעניים", מאיימות עם טילים על כל שטח מדינת ישראל, בעוד לישראל אין אפשרות להבטיח שלא יפלו פצצות כימיות מסוג זה היכולות להרוג אלפי אנשים בפצצה אחת. אין הרתעה - יש מאזן אימה. האלטרנטיבה היחידה הקיימת, לאזרחי ישראל והאזור, על מנת להגדיל את ביטחון התושבים, היא להביא לפירוזה מנשק להשמדה המונית, תוך הקפדה על פיקוח יעיל ואמין ועל אי הפצה או ייצור של נשק להשמדה המונית. וזהו אינטרס משותף לכל תושבי האזור.

2. על מנת להגיע לפירוק ופירוז בטוח, על מדינות האזור להשתתף בתהליך לאורך זמן. לכן, ההצעה המעשית לפירוז נפרשת ומתחלקת לשתי תקופות. התקופה ראשונה, כרוכה בגיבוש קואליציה בינלאומית הכוללת את מדינות האזור, באישור ופיקוח האו"ם, ואשר בחסותה יחתמו הסכמי הפירוז של מדינות האזור. בתקופה השנייה יבוצעו מהלכי פירוק ופירוז בפועל תוך כדי הפעלת מנגנוני הפיקוח.

3. קיים צורך דחוף לקבוע אילו מדינות שייכות למזרח התיכון כדי לקבוע את זהות המדינות שיצורפו לקואליציה הבינלאומית שבמסגרתה יגובש ההסכם. כל עוד אין הסכמה בין ארגונים שונים ומדינות שונות על הגדרת המזרח התיכון, לא תוכל להיות הסכמה על המדינות שתהיינה מחויבות להסכם. לכן מחד גיסא, כדאי להציע הגדרה ולפרט איזו מדינות כלולות באזור הים התיכון ומאידך גיסא, לקבל כל מדינה אחרת החושבת שהיא ראויה להצטרף להסכם.

מדינות המזרח התיכון המוצעות לצורך הסכם הפירוז:

מצרים, מדינה הגובלת בישראל, ברשותה נשק להשמדה המונית והיא חתומה על הסכמי פירוז מנשק להשמדה המונית של יבשת אפריקה (Pelindaba Treaty).

סעודיה, מדינה שאין בידיה נשק להשמדה המונית אך ברשותה טילים ארוכי טווח המכסים את כל שטח ישראל. סעודיה חתומה על ההסכמים הבינלאומיים לאי הפצה של נשק גרעיני.

ישראל, מדינה שברשותה נשק להשמדה המונית. אין מנגנון בינלאומי או אזרחי פנימי המפקח על ארסנל הנשק להשמדה המונית של ישראל.

תימן, עומאן, אבו דאבי, קטאר, כווית, הינן מדינות הנמצאות בחצי האי ערב ואשר אין להן נשק להשמדה המונית, אך בשל מעמדן בסכסוך כדאי להכילן במסגרת האזור החופשי.

לבנון, סוריה ואיראן הינן מדינות האזור אשר מהוות חלק מחזית מאזן האימה. לסוריה ואיראן יכולות כימיות וללבנון, באמצעות החיזבאללה, אפשרות שילוח פצצות כימיות לישראל.

טורקיה הינה חלק אינטגראלי ממדינות האזור. היא מעצמה אזורית, חברת נאט"ו ובעלת אינטרס משותף לפירוז האזור.

קפריסין חלק אינטגראלי ממדינות האזור, חברת האיחוד האירופי ומהווה חלק פעיל במערך נאט"ו. אין בה נשק להשמדה המונית.

מדינות נוספות, כגון לוב, אלג'יר ופקיסטן, לא נכללו בהגדרת המדינות השייכות למזרח התיכון לצורך ההסכם, משום שמורכבות התהליך אינה מצריכה או מחייבת תוספת של מדינות נוספות. אין צורך להרחיב את מעגל העימות, ומדינות נוספות יגרמו לסיבוך מיותר בהגשמת תהליך הפירוז. ההגדרה המוצעת הינה אופטימאלית מבחינת הביטחון שהיא מקנה לתושבי האזור ומאפשרת התכנות מעשית. יחד עם זאת על האזור לקבל כל מדינה הרואה עצמה חלק מהאזור ורוצה להצטרף לתהליך הפירוז.

למפת אזור הפירוז המוצע הקישו כאן

4. ההחלטה להצטרף למהלך הפירוז נמצאת בידי ראש הממשלה. ראש ממשלה שישכיל להבין את התוצאות הבלתי נמנעות של ההתחמשות המתגברת בנשק להשמדה המונית יוכל להוביל מהלך שיביא לתמיכה נרחבת במהלך בקרב מוסדות השלטון הישראלי. למעשה החלטה בעניין היא תמיד בידי ראש הממשלה ואינה טעונה אישור הכנסת, כפי שההחלטה על הפצצת הכור בעיראק על ידי ראש הממשלה מנחם בגין התקבלה בניגוד לדעתם של ראש המוסד ואמ"ן דאז

הצעה מעשית, אסטרטגית-טאקטית, ליישום תהליך הפירוז בפועל

תקופה ראשונה: התנעת המהלך

מאחר שלישראל עודף כוח לא-קונבנציונאלי וקונבנציונאלי כאחד, ומאחר שפירוז הוא אינטרס ישראלי מובהק, עליה לפעול במספר מישורים במקביל.

משך התקופה הראשונה : 16-18 חודשים.

א. ראש ממשלת ישראל ממנה אישיות ציבורית אחראית שאינה ממערכת הביטחון לעמוד בראש צוות התכנון והביצוע של המהלך. מוקם צוות מצומצם המורכב מזרועות שונות של הממשלה ומערכת הביטחון - 3 חודשים

ב. ישראל מיידעת בתקופה קצרה בת חודש, במסע משותף של ראש הממשלה עם שר החוץ והביטחון את ארה"ב, האיחוד האירופי, רוסיה, סין, על המהלך וסדרי הפעולות שישראל מעוניינת להוביל בעזרתם ובעזרת גורמים בינלאומיים של ראשות האו"ם. משך שלב זה - חודש

ג. צוות ישראלי נערך לבניית תוכנית פירוק והשמה של עובדי המתקנים השונים. מאחר שתקציב תעשיות הנשק להשמדה המונית יקטן משמעותית עקב תהליכי פירוז, ינוצל העודף להסבת עובדים לתעשיות אחרות. תיבנה מסגרת כספית לתהליך פירוק המפעלים והסבת העובדים למסגרות אחרות. הסבת העובדים תעשה החל מהחודש השלישי לאחר תחילת התהליך ותימשך מספר שנים. חשוב להבהיר לעובדים שהסבתם היא כורח של שינויים חברתיים וטכנולוגים, כמו בתעשיית הטקסטיל או החקלאות. ניתן לכוון את היכולות של עובדים אלו לתעשיות חדשות מתפתחות, שחלקן נמצא בפועל בקמ"ג, נחל שורק ובמקומות אחרים. הדבר אפשרי ויש צורך לממשו לאורך תקופה ארוכה יחסית.

ד. לאחר 3-2 חודשים מתחילת התהליך, ולאחר הסיור שיעשו ראש הממשלה וצוותו בחו"ל, יחל מהלך ראשון פומבי. ישראל תכריז על רצונה להתחיל בתהליך של פירוז המזרח התיכון מנשק להשמדה המונית, גרעיני, כימי, ביולוגי או אחר.

באותה הצהרה ישראל מבקשת לקיים מפגש עם ראשי מדינות האזור כמוגדר לעיל ולכנס ועידת פירוז, ומצהירה שהיא מפסיקה את פעילות הכור בדימונה ומאפשרת ביקורת של ה-IAEA לאישור סגירתו.

[ישראל יכולה להרשות לעצמה בשלב זה לסגור את הכור מאחר שאין בו עוד צורך. ישנן מספיק פצצות אשר אורך החיים הממוצע שלהם גדול ממאה שנה - פצצות אורניום, כגון זו שהוטלה על הירושימה, ופצצות פלוטוניום מועשרות ליתיום בעלות אורך חיים קצר יותר. גם סגירת הכור מהווה תהליך הנמשך יותר משנה. ישראל מגדילה את ביטחונה על ידי גיוס אומות העולם למהלך].

ה. מתקיימים מפגשים בין צוותים-מעשיים (action teams) מהמדינות השונות לקביעת מועד לוועידת פירוז אשר בה יחתמו הסדרי פירוק ופירוז. הצוותים יהיו מלווים בסיוע מומחים מהמוסדות והארגונים הבינלאומיים המנוסים בנושאים אלו. הצוותים יכינו הסכמים שונים ומסגרות משותפות מעשיות. למשל, אחד הגופים שיוקמו במסגרת קיום ועידת פירוז יהיה ועדת פירוק ופירוז בפועל. בראשה תעמוד אישיות ציבורית בינלאומית בעלת יכולת ביצוע. משך שלב זה - 6 חודשים

בוועידת הפירוז, המעצמות הגדולות, נאט"ו ומוסדות האו"ם יחתמו על הסכם ערבויות ביטחון לכל מדינות האזור לתקופת יישום הפירוז, הכולל תקצוב קבוע ושוטף ליישום הפירוק והפירוז.

בוועידת הפירוז יחתמו המדינות על הסכם בינלאומי חדש המאגד ומאחד בתוכו את כל ההסכמים הבינלאומיים לאי הפצה כמקשה אחת, כמו: NPT, CWC, BTWC, CTBT. אין הבדל בין נשק גרעיני, כימי, ביולוגי או אחר. ועידת הפירוז למעשה מנחילה ליתר מדינות העולם מודל להסכם אחיד החל על כל סוגי הנשק להשמדה המונית - הסכם פירוז (ראו טבלת ההסכמים הנוכחית).

במסגרת ועידת הפירוז ייקבע מועד להתחלת התהליך על שלביו השונים שיגובש על ידי הוועדות השונות תוך 6 חודשים. ועדת הפירוז בפועל תחל בעזרה והתארגנות לכל המדינות באזור לקראת השלב המעשי של הפירוז.

תקופה שנייה: פירוז בפועל

משך התקופה 26-30 חודשים.

א. במועד זה, שישה חודשים לאחר ועידת הפירוז, יעבירו המדינות את כל המידע על מערך הנשק להשמדה המונית, על מלוא הארסנל, החומרים, הציוד ואופני האחסון של הנשק הנמצא בידם לידי תת ועדה לפירוק ופירוז בפועל. כל זאת לצורך להערכה ובנייה של דרכי פעולה של פירוק ופירוז הדדיים בכל המדינות המעורבות - משך שלב זה: כ-3 חודשים

ב. ועדת הפירוז בפועל, המורכבת מנציגי מדינות האזור, ובסיוע המדינות והגופים המבטחים, מגייסת את האמצעים הנדרשים על מנת לאתר ולסמן את כל האתרים השונים המכילים חומרים או אמצעים לפירוק וסילוק. אתרים אלו ימצאו בחזקת שליטה ותחזוקה של ועדת הפירוז המעשית - כ-3 חודשים

ג. קבוצות עבודה מיוחדות מטעם ועדת הפירוז מתחילות בתהליך מבוקר של פירוק וסילוק. משך שלב העברת האתרים לידי ועדת הפירוז - כ-3 חודשים. במקביל מופעלות יחידות פיקוח פעילות של ועדת הפירוז בכל מדינות האזור.

ד. יחידות הפירוק עובדות באתרים הדרושים כנדרש עד לסיום בפועל של כל הליכי הפירוק של האתרים על הנשק והאמצעים השונים הנמצאים בהם. משך זמן כ-12-18 חודשים. חלק מאתרים אלו יהיו סגורים לתקופות של עשרות שנים ויותר.

חשוב לציין, שכבר עם פתיחת המהלך תתפוגג סכנה איומה אשר תפיח רוח תקווה באזור לשלום רחב ועמוק בין מדינות המזה"ת. הדבר ידרבן את כל תושבי האזור ובייחוד את תושבי ישראל ופלסטין לפתרון כולל והולם. כבר בפתיחה ישפר הדבר את ציפיות העולם וגלגלי הכלכלה והמסחר יתאוששו. כלכלת ישראל מחד גיסא, תחסוך בתקציב השוטף שלה 1.5 מיליארד דולר, כ-14%-15% מתקציב הביטחון, ומאידך גיסא, כוח עבודה מיוחד יצטרף לתעשיות החדשות. תנופה כלכלית-חברתית קיימת כאשר החברה יותר אופטימית לגבי עתידה הקרוב והרחוק. פירוז האזור מסיר איום נוראי, ובכך יוצר תקוות אמת, פריחה חדשה, ואפשרות לפתוח אזור סחר חופשי משותף לכל המזרח התיכון.

המציאות אפשרית ולא הכרחית. פירוז האזור אפשרי ועלינו לקרוא למנהיגות חכמה ונועזת לבצע זאת לאלתר.

לנוסח המאמר באנגלית הקישו כאן.

הצהרה של ארגונים מ-9 מדינות באגן הים התיכון ל"ים-תיכון נקי מגרעין ומנשק להשמדה המונית" ³(MN)